פסק-דין בתיק ע"א 2058-08

1.     ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט (בדימוס) דוד גלדשטיין) בת"א 78125/98 מיום 25/7/2002, ועל פסק דינו המשלים (כב' השופטת חנה ינון) מיום 29/5/2008, לפיהם חוייבו המערערים; לוין ברזל בע"מ (להלן:" המערערת" או " החברה"), אליעזר לוין (להלן:" המערער") וביחד (להלן:" המערערים") בתשלום שכר-טרחת עו"ד בגין שירותים משפטיים שהמשיבים ארנון גיצלטר, עמירם גיצלטר, אורן גיצלטר, רוטנשטרייך - גיצלטר שותפות עורכי דין (להלן:" המשיבים") העניקו להם.

רקע

2.     המערערת הינה חברה העוסקת ביבוא ברזל ושיווקו בישראל. המערער הינו בעל רוב המניות בחברה ומנהלה היחיד. המשיבים הינם עורכי-דין, אשר במשך שנים העניקו למערערים שירותים משפטיים בתחומים שונים, תחילה בשיטת החיוב על-פי שירותים נצרכים בפועל, ולאחר מכן, בשנת 1992, בשיטת החיוב על בסיס ריטיינר שנתי בגובה 20,000$+מע"מ. הסכם זה פעל כסדרו במהלך השנים 1992-1993. בשנת 1994 הציעו המשיבים להעלות את שכר-טרחתם ל-24,000$+מע"מ לשנה, מהם שילמו המערערים 10,000$. באותה שנה, הצדדים סיימו את פעילותם המשותפת, והמערערים העבירו את ענייניהם המשפטיים לטיפולו של עו"ד עזגד.

זהו סיפור המסגרת בכלליות, נביא להלן את גרסאותיהם וטענותיהם הפרטניות של הצדדים.

גרסת המשיבים (התובעים בבית משפט קמא)

3.     לטענת המשיבים, הסכם הריטיינר אשר נחתם בין הצדדים בשנת 1992 כלל את כל העבודה המשפטית בענייני החברה במהלך עסקיה השוטף, להוציא תביעות בבתי המשפט ובהוצאה לפועל, וכן עסקאות מקרקעין ואחרות אשר אינן בשגרה.

4.     הצדדים הסכימו כי דרישת שכר-הטרחה הנוספת בעניינים שאינם כלולים בשכר הקבוע, תהיה באופן הבא:

5.     לטענת המשיבים, בשנת 1994 סיכמו הצדדים כי שכר הטרחה השנתי יעלה ויעמוד על סך 24,000$ בתוספת מע"מ והוצאות (ראה מכתב המשיבים למערערים מיום 18/1/1994 - נספח

5. לטענת המשיבים, בשנת 1994 סיכמו הצדדים כי שכר הטרחה השנתי יעלה ויעמוד על סך 24,000$ בתוספת מע"מ והוצאות (ראה מכתב המשיבים למערערים מיום 18.1.1994 - נספח ב' לכתב התביעה.

6.     במהלך השנים 1993-1994 נוצרו חיובי שכר טרחה רבים למערערים, אשר לא נפרעו במשך תקופה ארוכה - למרות דרישות חוזרות ונשנות מטעם המשיבים. משנוכחו המשיבים כי אין בכוונת המערערים לפרוע את חובם, הודיעו להם כי החל מחודש יולי 1994 ההתקשרות ביניהם תסתיים, ומסרו את כל החומר המשפטי בעניינם לידי עו"ד עזגד. זאת, למרות הבטחות בעלמא לפירעון החוב, ועל-אף זכותם על-פי דין לעיכוב מסמכים עד לתשלום שכר-טרחתם.

7.     מכאן התובענה הכספית שהוגשה לבית משפט קמא ביום 28/7/1998. בתביעה נדרשו המערערים לשלם למשיבים כ-330,000 ש"ח בגין חשבונות שכר-טרחה מסויימים של החברה, יתרת חוב הוצאות, יתרת שכר הריטיינר לשנת 1994, וכן בגין הטיפול בענייניו המשפטיים הפרטיים של המערער. המשיבים הודיעו בתביעתם כי הם מפחיתם מהסכום הכולל סך של 7,463.39 ש"ח בשל כספי החברה המצויים בידי המשיבים פרי גבייה בהוצאה-לפועל.

גרסת המערערים (הנתבעים בבית משפט קמא)

8.     לטענת המערערים, נספח א' לכתב התביעה אינו בבחינת הסכם, אלא מדובר במכתב מאת המשיבים שאינו משקף נכונה את הסכמות הצדדים ואת התנהלותם בפועל, שכן הוסכם בין הצדדים כי השכר השנתי יכלול את כל העבודה המשפטית בעניינה של החברה, לרבות בכל הקשור לתיקי בתי משפט והוצאה לפועל, ולמעט הופעות בפועל בבתי המשפט (החל מהופעה שניה). הסכם זה פעל כסדרו במהלך השנים 1992-1993. בתקופה זו המערערים שילמו את השכר השנתי הכולל, ואילו המשיבים לא שלחו ולו חשבון אחד בגין ההופעות בבתי המשפט או בגין 'עסקאות חריגות', וזאת על-אף שבאותה העת נוהלו הליכים משפטיים שונים.

9.     בתחילת שנת 1994 הציעו המשיבים להגדיל את שכר-טרחתם ל-24,000$ + מע"מ לשנה. המערערים סירבו להעלאת השכר, ושילמו מקדמה בהתאם לשכר הריטיינר בשנים הקודמות, קרי את הסך של 10,000$ + מע"מ עבור המחצית הראשונה של שנת 1994. לטענת המערערים, המשיבים לא חזרו על דרישתם לשכר טרחה מוגדל, עד לאחר סיום הקשר העסקי בין הצדדים.

באותה שנה הסתיים הקשר העסקי בין הצדדים, בשל תחושת המערערים שהטיפול המשפטי אותו הם מקבלים אינו נאות.

10.כשהמשיבים הבינו כי המערערים מעוניינים בסיום הקשר העסקי ביניהם, הם החלו לשלוח חשבונות שכר-טרחה אסטרונומיים - וזאת בניגוד להסכמות בין הצדדים. חיובים אלו מתייחסים לשנים עברו - כלומר כל עוד המערערים היו לקוחותיהם של המשיבים והשכר השנתי שולם כסדרו, לא נדרש כל שכר בגין אותו טיפול משפטי, ורק לאחר סיום ההתקשרות המשיבים לפתע 'נזכרו' בחיובי ענק.